נרגיש את הבטן מתרחבת כשהאוויר נכנס,
ואז נחה בעדינות כשהוא יוצא,
נאפשר לאוויר להיכנס לעומק הבטן,
נרגיש איך מתחים לאט לאט נמסים החוצה,
אנחנו לא עושים כלום,
נשים לב שזה כבר קרה מבלי "שננסה להרפות",
פשוט נשב ונחווה את העולם כפי שהוא כרגע,
נוותר על שליטה,
נשחרר הכל,
נשחרר גם את הצורך לשחרר,
נרגיש את הכאן והעכשיו,
נתמסר לגמרי לחוויה,
זהו חוסר תגובה,
חוסר התערבות,
נרגיש כאילו אנחנו במשחק עם כל החוויות שלנו,
הן באות ללא שליטה או רצון,
נרגיש איך אנחנו הופכים לחוויה ומתאחדים עמה,
לא "ננסה" לשנות דבר,
נראה שזה כבר המצב,
פשוט לא שמנו לב עד עכשיו,
אנא הצטרפו אלי לדמיון מודרך קצר,
אנו הולכים בדרך של הרים ועצים,
ושומעים צליל של מים זורמים,
זה משתלב עם שירת הציפורים,
משב רוח קל ונעים מלטף את פנינו,
אנו מגיעים אל מעיין גועש,
מהעומק שלו כל הזמן צפות בועות,
הן המחשבות שלנו,
אין לנו שליטה בבועות,
הן עולות לבד,
לפעמים אנחנו נלכדים בתוך בועה ומתנתקים מהמציאות הממשית כמעט לחלוטין,
נצא אחרי כמה דקות מופתעים,
עד כה לא שמנו לב שככה הראש עובד,
יהיה לנו זיכרון של המחשבה שעלתה הרגע,
מחשבה היא חלום בהקיץ שאנחנו נקלעים אליו,
היא כמו סרט על דברים שקרו או יקרו לנו,
נאפשר לתהליך הזה לקרות בחופשיות, הרפיה ומשחק,
לא ניקח את זה ברצינות בכלל,
זה משחק של קוף,
ואז הבועה מתפוצצת,
ונעלמת לתוך ריק,
ככל שנתקדם יהיה לנו מבט יותר מעמיק לגבי "החלומות" האלה, וגם נצא מהם מוקדם יותר,
עכשיו אחרי כמה זמן נשים לב שהמעיין נהיה שליו וההשתקפות בו ברורה,
ניתן כעת לצפות פנימה דרך המים השקופים,
העומק שלו אינסופי והוא ריק מטבעו,
אנו שלמים בכאן ועכשיו,
בלי שום דבר נוסף,
ממקור זה יוצאים כל הרעיונות הכי טובים,
כמו נחלים הזורמים מטה,
מה נדרש מהמעיין בשביל שהמים יבואו אליו?
זאת השראה שבאה לבד ובצורה ספונטנית,
זו היא התודעה הנפלאה,
נהיה סקרנים,
"מהי המציאות?"
"מי אני באמת?"
"מאיפה כל זה בא ולאיפה זה הולך?"
צפרדע קפצה למים,
פלופ!
אתם ערים?
אנא, שתפו את הקטע עם חבר או חברה שזה יכול לעזור להם
תמכו ביוצר התוכן בפטראון
עשו לייק לעמוד הפייסבוק הרשמי כדי להתעדכן בפוסטים חדשים
ערוץ Tree of Wisdom ביוטיוב
להשאיר תגובה