מהו האינסוף?

מחשבה היא תופעה סופית ולכן אינה יכולה להבין מהו "אינסוף". אם אניח שכל דבר יכול להיות מובן דרך אנליזה אז אני מגביל את העולם לקופסת המחשבה הלינארית שלי. האינטואיציה מסוגלת להתקרב יותר ולראות איך אולי זה אפשרי שקיים דבר אין-סופי.

הכלי הכי חשוב הוא המודעות למציאות הישירה, הוא מאפשר לנו להבדיל בין מחשבה למציאות. המחשבות שלנו כה מורכבות וכה יפות שהן לפעמים הופכות ל-"אמיתיות" בראשינו ותפקידה של המודעות הוא לראות דרך המחשבה ולהפריך כל דמיון. הסיבה למשל שאנחנו מדמיינים ש-"זמן" קיים הוא בשל הזיכרון שלנו, אנחנו זוכרים מה היה לפני דקה ומה יש עכשיו ומדמיינים שעבר זמן, אבל למעשה זה הזיכרון הרצוף שמייצר תחושה של לינאריות.

האינסוף אינו התמשכות הזמן, או החלל עד אינסוף. כל דבר הוא אינסופי, גם גרגיר חול אפשר לעשות לתוכו זום-אין וזום-אוט עד אין-סוף. הרגע הזה הוא אינסופי, הוא לא התחיל ולא יגמר אף פעם. פשוט מאוד האינסוף הוא העדרם של התחלה וסוף.

אנחנו כלואים בתוך מחשבה. יש לנו מחשבה "אני נולדתי" אז אנחנו מדמיינים שהיא אמיתית וכך מייצרים קונספציה של "התחלה". יש לנו עוד מחשבה: "יום אחד אמות" ואנחנו מאמינים לה, כי ראינו אנשים מתים בעבר, אז אנחנו מדמיינים "סוף". שני אלו הם פרי הדמיון, אין התחלה ואין-סוף – אנחנו הוא האינסוף.