מהי אהבה?

• כשהלב פתוח, זורמת השראה ורצון ליצור ולתת, וכשהוא נסגר יש רק ריקנות וצורך למלא אותה.
• לאהוב דבר אחד יותר מדבר אחר כבר מעיד על פחד. למה בכלל לחסום את זרימת האהבה?
• חוסר אהבה הוא הפחד הגורם לרוב הצרות בעולם. הפחד גורם לנו להסתתר ולהסתיר את המהות האמיתית שלנו, ולפיכך הביטוי שנוצר הוא שקרי ופוגעני.
• בכל מקום בו קיים פחד, בסך הכל אין בו מספיק אהבה.
• רק אהבה יכולה לנצח, והיא תמיד תנצח, הקיום שואף לאהבה מקסימלית. למעשה זה כבר המצב, רק שהפחד לא נותן לאדם לראות ולחוות אהבה טהורה.
• החוויה עצמה והחווה הם אהבה טהורה ואחידה. למעשה הכל עשוי אך ורק ממנה.
• אהבה רומנטית היא רק חלקיק קטן של אהבה קוסמית.
• אהבה קוסמית היא כמו אור השמש השופע; היא מאירה לכל כיוון ללא הבדלה או החסרה.
• רוב בני האדם מכנים את מה שמועיל ונעים להם "אהבה", בדרך כלל קושרים אותה או לזוגיות או לבני משפחה או חברים.
• אדם השואל "מהי אהבה והאם היא קיימת?" בוודאות לא יודע מה משמעות המילה. לפני שחווה אהבה, המילה חסרת משמעות לחלוטין בשבילו.
• האגו בהגדרה אינו יכול לדעת מהי אהבה, כי אהבה אמיתית היא חוסר מוחלט של אגו. Pure Selflessness.
• משום כך האגו מפחד מאהבה, כי היא הסוף שלו. למעשה הוא מכנה אותה "מוות" ונמנע ממנה בכל תוקף. אכן מות האגו היא החשיפה המלאה של אהבה טהורה ואינסופית.
• בשונה מדברים חומריים ככל שהאדם נותן יותר אהבה יש לו יותר ממנה, אבל כשהוא נותן פחות יש לו פחות ממנה.
• אם האדם חושב על אהבה רק כתחושה נעימה וחמימה הוא מגביל אותה בחצי ומפלה את חלקה האחר, שלא מרגיש כל כך נעים אבל בטבעו לא נפרד מאהבה.
• למה בעצם להגביל את האהבה לאדם אחד או שניים כשאפשר להקרין אותה באופן שווה למציאות כולה, אחרי הכל אתם לא נפרדים מהמציאות, אתם חלק ממנה.

• ברגע שאני מסתכל מהפרספקטיבה של עצמי אני נע בין אהבה לשנאה, לפי מה שפוגע בי או לא, אבל אני מסתכל על אהבה כדבר יותר גדול ממני שקודם לדמות הדמיונית הזאת. הקיום עצמו כדבר מאוחד לא חש שנאה כלפי חלק אחר של עצמו.

• הרבה יגידו כאן שהקיום גם לא מסוגל לאהוב, אבל זה קצת יותר מורכב. המושגים אהבה מול שנאה קיימים רק במוחנו, הקיום מקבל ומכיל את כל מה שיש ללא כל התנגדות ומאפשר חופש להכל, לזה אני קורא אהבה אמיתית, מעין "אהבה קוסמית".

כששאלו את לואי ארמסטרונג: "מה הוא ג'אז?" התשובה הייתה: "אם אתה חייב לשאול, לעולם לא תדע."