הכפילות המדומה בין גוף לנפש

אם נדמה את המוח למחשב אז הנפש היא מערכת ההפעלה שהוא מריץ על גבי רשת המעגלים העשויה מנוירונים. לא קשה להבין שהנפש היא ביטוי גופני שתלוי באינספור תהליכים פיזיולוגיים, אז אי אפשר באמת לחשוב עליה כדבר נפרד מהגוף. אם כך האם ישנו רק גוף? אז איך נסביר את הנפש?

דרך אותה נפש אנחנו מדמיינים את הגוף "מגוף שלישי", כאילו מבחוץ, אך עדיין חווים את הנפש מגוף ראשון, ולפתע נדמה לנו שיש רק נפש. נדמה כאילו הם שני ערוצים נפרדים, וקשה למצוא קורלציה בין השניים כאשר מסתכלים על כל אחד בנפרד.

לנפש נדמה שהכל נפש, ואם נסתכל מבחוץ אז נדמה שיש רק גוף ללא נפש.

הדבר הנפלא בנפש הוא שיש לה פונקציה של מודעות עצמית, היא מודעת לכך שהיא מודעת: זה כמו לקחת ערוץ מונו להפוך אותו לסטריאו ולהזיז ערוץ אחד בזמן כדי ליצור סטריאו מדומה, רק שלאחד מהערוצים יש כאילו רצון משלו והוא יכול לחשוב על הערוץ האחר בצורה מורכבת. למרות שכיום מצאו את האזור הפעיל שאחראי לפונקציות השונות של התפיסה והחשיבה, עדיין קשה להסביר איך מתוך זרם חשמלי בנוירונים נוצרת חוויה כה עשירה ומורכבת.

הכי חשוב לזכור שאת כל זה אנחנו עדיין מסיקים מתוך החוויה הסובייקטיבית המופלאה והלא מוסברת. אנחנו יכולים רק ליצור רעיונות ולדמיין שיש להם משמעות ואמת בקשר לחוויה. גם הרעיון של "מציאות אובייקטיבית" נוצר בתוך החוויה סובייקטיבית, אין מכך מנוס. החוויה הזאת היא קופסה שחורה שאין ממנה מבט אמיתי ומדויק על "החוץ", רק מה שהחיישנים מדווחים והמחשב מעבד.

————

תודה לטל אלון, מהקבוצה "לצאת מגבולות השכל" על ההשראה לקטע הזה.