מהו פרדוקס? – הכפילות המדומה בין סובייקט לאובייקט

פרדוקס הוא מצב לא הגיוני, תרחיש שלא ייתכן, ואם אני מזהה אותו אני אמור להבין שמשהו בתפיסה שלי שגוי. אם ישנה אי התאמה בין הרעיון שאני מחזיק כרגע, ומה שאני רואה מולי, עליי להטיל ספק ברעיון הישן ולנסות לראות מעברו, עד שייווצר רעיון חדש ועדכני שיכיל את הפרדוקס.

אני רואה מולי חוויה, ואני מניח שיש מציאות מאחורי הקלעים. לאחר מכן אני מנסה להבין את העולם "האובייקטיבי" ואיך הוא "נתפס" על ידי "הסובייקט", כאשר כל אלו חלקים ממודל שייצרתי בדמיון במטרה להבין איפה אני ומה עליי לעשות כדי לשרוד בעולם הזה.

מהסיבה הזאת אני מתחיל להתבלבל ולראות פרדוקס, כי מבחינה סובייקטיבית דה פקטו, אין באמת עולם "בחוץ", אלא רק חוויה סובייקטיבית טהורה, ובתוכה כל העולם "האובייקטיבי" הוא הדמיה מוצלחת במיוחד ורציפה של המוח. שימו לב כמובן, שאני לא אומר שאין באמת עולם מחוץ לחושים, כמו שסוליפסיזם אומר, אלא שכל מה שיש לי מהעולם הוא האינטרפרטציה הזאת מולי, זאת נקודת הגישה היחידה.

אז איכן הפרדוקס? הרגע אמרתי שבתוך החוויה הסובייקטיבית אין דבר כזה "אובייקטיבי", ואם זה נכון מה המשמעות בכלל של "סובייקטיבי" אם לא הניגוד של-"אובייקטיבי"? הרי אני מבין את האחד בעזרת קונטרסט עם השני וכאשר האחד מתבטל השני יחד עמו, ויוצא שהאמת מאחה את הכפילות הזאת לכדי "סובייקטיביות מוחלטת". אמרתי שהמוח מייצר את ההדמיה, אבל שימו לב גם ה-"מוח" הוא עוד "אובייקט" בתוך אותה ההדמיה. הדבר ההזוי הוא שגם אין "סובייקט", אין אף דמות שתראה, אבל הנה ראה מולך, הכל נראה!

———–

אני מנסה להראות בדיאגרמה הפשוטה הזאת איך תפיסת האגו (קו אדום) מפרידה בין חלקים שונים של החוויה הסובייקטיבית, ואיך ברגע שאשליית העצמי נפרמת מופיעה תחושה של אחדות (מעגל אפור). האחדות היא של החוויה הסובייקטיבית עם עצמה. קשה להראות בציור שכל העולם שהסובייקט מדמיין שהוא חי בו כלול בתוך הבועה הסובייקטיבית (מעגל אפור) שהוא מייצר על ידי פירוש, ואין לו באמת גישה ישירה למציאות הממשית (שטח שחור).

למודעות נדמה לעצמה שהיא אינסופית, כי אינה יכולה באמת לראות את סופו של דבר. זה לא באמת אומר שהמציאות היא אינסופית אלא שזו פונקציה של המוח המודע כשהוא ער לגמרי לעצמו. זה קורה כי הוא לא יכול להיות מודע ליותר ממה שהוא כבר מודע אליו, ומבחינתו מה שמחוץ למודעות לא קיים כרגע, ולכן נדמה לו שמה שהוא רואה זה כל מה שיש עד אינסוף. "סוף" אינו חוויה ולכן לא ניתן לחוות אותו.

אם כך האשליה טמונה בכך שהמוח גורם לך לחשוב שהאזור האפור הוא בעצם האזור השחור, שהמציאות הסובייקטיבית היא הרובד הפיזי והממשי.

כל מה שהתודעה ידעה אי פעם הוא תודעה, היא בהגדרה לא יכולה לראות דבר מלבד עצמה, לכן מבחינתה הכל תודעה, אבל קשה לה לזהות את זה, כי המוח מבין דברים רק דרך קונטרסט. בשביל שהמוח יבין מהי תודעה, הוא יצטרך קודם לחוות דבר שאינו תודעה, אבל הדבר פשוט לא אפשרי.