מהי אמת פנומנולוגית ואיך היא שונה מהאמת האובייקטיבית

לצורך הבנת הנושא נניח תחילה שקיימת מציאות אובייקטיבית ישירה וממשית, כפי שהיא ללא כל פירוש או ללא תלות בכל צופה. אפשר להבין שהיא קיימת מחוץ למוח בעזרת לוגיקה פשוטה: המוח לא יודע את כל מה שקיים בחוץ, רק הדברים שהוא גילה. למשל, ספר שלא קראתי לא אוכל לדעת את תוכנו מבלי לקרוא תחילה, על כן אפשר להניח שהספר קיים מחוץ למוח ללא תלות במוח. אם כך השאלה היא: איך נוכל לדעת שהדרך שבה אנחנו מפרשים או חווים את אותה המציאות נכונה? הבא לא נמהר לענות, כי זאת לא שאלה פשוטה כמו שנדמה תחילה.

אם כבר הנחנו שקיימת מציאות ממשית ושיש לנו גישה אליה, אפשר לומר באופן גס שהמציאות עצמה כפי שהיא הינה האמת, הדבר שאנחנו מנסים לגלות, וכל סיפור שיש לנו לגבי המציאות הזאת אינו האמת אלא מעין השתקפות שלה במוח, ומכאן נניח שכל סיפור שיש, עד כמה שהוא נדמה מדויק וחכם לא יכול להיות אמת, ולא יכול להיות המציאות, אלא מחשבה בלבד.

אם כך איך נוכל לגלות את האמת מבלי לחשוב? נדמה כי זאת מלכודת וכל פעם שננסה להבין או לחשוב כבר החמצנו את היעד. אז איך בכל זאת אפשר להמשיך לחקור? על ידי תצפית ממוקדת ושקטה תוך ספקנות בריאה ורצון כנה לגלות את האמת. הכל מתחיל מההבנה העמוקה שזאת עבודה השווה את המאמץ ואת הזמן המושקע, אחרי הכל מדובר באמת. עד כמה חשובה לנו האמת? אם היא לא הראשונה בסדר העדיפויות אז לא באמת נשקיע את הזמן ואת המאמץ הנחוצים כאן.

אם הנחנו מראש שאנחנו כבר יודעים הכל ושאנחנו כבר ברמת המודעות המקסימלית למציאות, אז לא נוכל להשאיר ראש פתוח מספיק בשביל להמשיך בעבודה הזאת. עלינו לפתח את יכולת המודעות השקטה באמצעות תרגול מדיטציה, ויכולת חשיבה מעמיקה תוך הרהורים לגבי טבע המציאות לאורך זמן. זאת האחריות האישית של כל אחד ואחת לגלות את זה בשביל עצמו. אף אחד לא יכול לעשות את העבודה הזאת במקומנו, ואם אנחנו מוכנים להתפשר על תשובה שהביאו לנו על מגש כסף אז אנחנו לא באמת מעוניינים באמת.

————

ניקח דוגמה פשוטה להמחשה של תהליך חשיבה כזה. יש מולנו תפוח אדום על השולחן. מה קורה כאן? האם אנחנו רואים את התפוח? או שזאת תמונה מנטלית שמפורשת על ידי המוח באמצעות החושים. לא משנה כמה אחשוב התפוח לא יעלם, ולא ישתנה, אם כך נדמה שהמחשבה שלי לא משפיעה על הימצאות החפץ. האם אוכל לומר אם כך שעצם החוויה של התפוח קיימת כחוויה וזאת אמת? האם אפשר להתווכח על העובדה שישנה חוויה? אסור לי לשכוח שהדבקתי הרגע מלא רעיונות על גבי החוויה: "אני" "פרי" "תפוח" "אדום" "קיים" "שולחן" "מולי", כל אלו הם רעיונות שעוזרים לי להבין את הסיטואציה ולדעת מה לעשות בתוכה, אבל עדיין הם רעיונות ולא המציאות. שימו לב זהו גם רעיון ש-"המוח מפרש", עלינו לראות את הדבר כמו שהוא.

————

לפני שניגש לשאלה הזאת חשוב לעשות את ההבחנה בין אובייקטיבי לסובייקטיבי ולהבין את הדינמיקה ביניהם.