מהי תודעה?

מאחר שכל מה שאי פעם ידענו מעובד דרכה, השאלה האמיתית היא: "מה אינו תודעה?" ידע הוא תוכן בתוך התודעה. התודעה היא עצם המודעות לידע ולמוח כרעיון. כסובייקט יש לנו את המבט מבפנים: את התמונה שהמוח מרנדר, אבל לעולם לא מגוף שני אובייקטיבי.

במצב התודעתי הרגיל לא ניתן לחוותה ישירות כי היא קודמת לכל והיא ה-"הכל" הסובייקטיבי. לא ניתן להבדיל אותה כי היא הומוגנית באופן מוחלט עם כל החוויה שלנו: הרקע והאובייקט יחדיו, ואף התפיסה שלנו את עצמנו. היא מאפשרת לכל התהליך הזה להתרחש בתוכה ודרכה, מעין חומר גלם מודע, או הולוגרמה שמודעת לעצמה ומייצרת את עצמה ללא עזרה חיצונית.

שימו לב ש-"פנים וחוץ" שתיהן תחושות פנימיות, ואם הכל פנימי, אז הדיכוטומי בין "פנים" ל-"חוץ" קורסת כי אין איך לתאר את הקונספט "בפנים" ללא הקונספט "בחוץ", וחוץ ללא פנים.

המודעות היא כמו רדאר, היא מפנה את תשומת הלב של החושים לדבר הרלוונטי. "האובייקט" הוא תופעה חושית – בין אם הוא מחשבה או זרם התחושות המיידי. כל מה שיש לנו הוא זרם החושים הישיר הזה: חוש טהור.

"היכן התודעה ממוקמת?"

כמו שהעין אינה מסוגלת להביט בעצמה ללא מראה, אש לא יכולה לשרוף את עצמה וסכין לא יכולה לחתוך את עצמה, לא ניתן לדעת את התודעה. כל הדברים שהיא חושבת ש-"קיימים" "מבחוץ" או "בנפרד" ממנה הם בעצם: היא, התודעה עצמה. באופן סובייקטיבי קיימת אך ורק תודעה. המוח יודע ליצור אשליה של אובייקטים נפרדים, עד כמה שהפונקציה הזאת חיונית להישרדות, היא מונעת מאדם לראות את קרקע המציאות: התודעה. בשביל לראות אותה נדרשת עלייה ניכרת במודעות: מצב תודעתי אלטרנטיבי שבו התודעה יכולה להיות מודעת לעצמה. ללא מצב כזה היא בלתי נראית מבחינתנו. ממצב תודעתי רגיל ניתן להבין אותה מטפורית אבל לא לחוות מהי דרך החושים.


קרדיט לאלן ואטס על המטפורה המדהימה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: