ברוב המקרים רגשות שליליים באים כתוצאה משינוי ומהתקדמות. הן כמו העלייה הקשה להר שבסופו של דבר מביאה אותנו לפסגה. ניתן לראות זאת כהזדמנות לקבל את הרגשות שעולים ולהתחזק. עד שהם צפו הם היו קבורים ומודחקים, ולכן זה סימן טוב שהם באו.
שיטה זו תאפשר לנו לקבל ולהכיל רגשות שליליים. נעשה זאת על ידי הרהור והתבוננות ברגשותינו בעזרת חמש שאלות פשוטות. זה נעשה במהירות וללא צורך בכתיבה. כאשר בא הרגש, תחילה נזהה אותו וניתן לו שם. כגון: עצב, תסכול, עצבות או בדידות. נפנה אל עצמנו בשאלות אלו:
- האם אוכל להרשות לעצמי להרגיש את הרגש הזה?
- האם אוכל לאהוב ולקבל את הרגש הזה לחלוטין?
- האם זה אפשרי להרפות ממנו?
- האם ארצה להשתחרר ממנו?
- מתי ברצוני להרפות?
על כל שאלה נענה בכן או בלא, על פי רצוננו ובכנות עצמית, מלבד שאלה 5, שעליה נענה או “עכשיו” או מתי שנחליט שנוח לנו להרפות. שימו לב שאין העדפה לתשובה מסוימת. מותר לנו לומר גם לא אם זה רצוננו הכנה כרגע. עצם עשיית התהליך מאפשרת הסתכלות כנה וקרובה על הרגש.
השאלות והתשובות מתרחשות בדיאלוג פנימי ומהיר. סבב אחד נמשך בערך 30 שניות, וניתן לחזור ישר על הסבב, לנסות תשובה אחרת ולראות מה קורה. יש לענות מהר בצורה ספונטנית. אם תנסו תבחינו שיש שינוי מיידי בהרגשה. עם הזמן היכולת להרפות משתפרת בצורה ניכרת ונראית לעין.
סבב לדוגמה:
- ניקח רגש כואב כמו בושה.
- "האם אני יכול להרשות לעצמי להרגיש בושה?" – "לא"
- "האם אוכל לאהוב ולקבל את רגש הבושה לחלוטין?" – "לא"
- "האם זה אפשרי להרפות ממנה?" – "לא"
- "האם זה רצוני להרפות?" -"כן"
- "מתי ארצה להרפות מהבושה?" – "בעוד שעתיים."
לאחר סיום חמש השאלות ניתן לחזור עליהן שוב ושוב מספר פעמים, כמה שנחוץ. במקרה שהבנו שאנחנו רוצים להישאר עם הרגש בינתיים, זה בסדר, ניתן לו מקום.
בהרפיה אנחנו לא מנתקים את הרגש או מסלקים אותו, אלא מאפשרים לו להתקיים באופן חופשי וללא התנגדות מאיתנו, מה שמאפשר לו להתמוסס בקלות. ניתן לפנות אל הרגש ישירות ולומר לו: “אני מקבל אותך באהבה ומאפשר לך להיות פה כמה שתרצה. אני מחבק אותך ומאפשר לך להתמזג עמי בקלילות ובנעימות. אני זה אתה ואתה זה אני. אני מאפשר לך לזרום דרכי בקלות.”
נדמיין שאנו כבל חשמלי העשוי ממוליך על. הזרם של הרגשות זורם בנו בקלות ללא התנגדות ושפיטה. בנוסף, נדמיין שאנחנו מטפל המקשיב למטופל בתשומת לב רבה ורוצה להבין ולעזור. למעשה רגשות אלו הם חלקים בנו שדחינו ולא רצינו בהם במשך זמן רב. כמו מים עומדים שנהיו ירוקים.
- ניתן לעזור לתהליך עם שפת גוף פתוחה: לפסק במידה נוחה את הידיים ואת הרגליים, לשבת בגב זקוף, להרים את הסנטר, לנשום נשימות עמוקות, ולהתמסר להרגשה.
- להיות מוכנים לקבל את ההרגשה כמציאות. היא שם בין אם אנחנו רוצים או לא.
- במקרים של כעס גדול מאוד יעזור ללכת למקום מבודד כדי לצעוק ולבטא אותו בצורה בריאה שלא פוגעת באף אחד.
- אל תתנו לפשטות של זה לבלבל אתכם; כן, זה פשוט, אבל גם עוצמתי, יעיל וקל לביצוע.
- אפשר לעשות את זה בכל מצב.
התהליך הזה מוביל אותנו לשלמות עצמית ולהתיידדות עם עצמנו. זאת כי אם רגש הוא חלק בתוכנו, ואנחנו מכנים אותו שלילי, מנסים להתכחש לקיומו, לא נותנים לו ביטוי ומנסים להשכיחו עם שלל גירויים חיצוניים, הרי שאנו מייצרים התנגדות פנימית וחיכוך תמידי. אם אני זה חלק אחד במוח והרגש הוא חלק אחר, לא היינו רוצים שהמוח שלנו ילחם בעצמו. קבלה תאפשר הרפיה ותחושה של שלווה.
"לעולם לא תוכל לברוח מהלב שלך, אז כדאי שתקשיב למה שיש לו לומר." פאולו קואלו
קרדיט לשיטת סדונה
אנא, שתפו את הקטע עם חבר או חברה שזה יכול לעזור להם
תמכו ביוצר התוכן בפטראון
עשו לייק לעמוד הפייסבוק הרשמי כדי להתעדכן בפוסטים חדשים
ערוץ Tree of Wisdom ביוטיוב
bwxp2.wordpress.com 